תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ב׳

2 בית השלחין. כתב הר"ב קרקע יבשה וכו'. ובריש מועד קטן מפרש הר"ב דשלחין כמו משלהי ע"ש. ומהר"ר ואלק כהן כתב בשולחן ערוך סימן שכ"א סעיף א אמתניתין דהכא על שם שנאמר איוב ה׳:י׳ ושולח מים על פני חוצות. ע"כ. וזה תימה בעיני דזה הכתוב במי הגשמים נאמר. וכן הביאו הגמרא. וכן לשון רשב"ם בפ"ד דב"ב דף ס"ח על כל השדות. ושדה הבעל שדי לו בימי הגשמים בכלל. וכמ"ש שם במ"ז בס"ד. אבל הכא דמיירי דיש בו מעין. ואינו מסתפק במי גשמים. לא איירי בבית הבעל ולפיכך הפירוש משלהי:

3 יבש המעין. כתב הר"ב שבה. כלומר שנמשך בה מן הנהר הגדול. דאילו יבש הנהר הגדול. הוי מכת מדינה. דמנכין מחכורו כדתנן במ"ו. גמרא:

4 מן חכורו. פירש הר"ב אם קבלה בחכירות וכו'.. וכן לשון רש"י ומשום דמתניתין חכורו תנן. נקטי להו נמי בקבלה בחכירות. אבל בהדיא איתא בגמרא דמתניתין בין בחכירות. בין בקבלנות. ומיהו לענין הדיוק דהא יבש הנהר הגדול דהוי מכת מדינה. איכא בינייהו לאחרונים המחברים דסברי דהכא נמי דוקא בחכירות מנכה. אבל בקבלנות לא. כמו באכלה חגב דמתניתין ו':

5 חכור לי בית השלחין זה. כתב הר"ב גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין טפי ליה. וכן ל' רש"י. ולישנא דגמרא הכי הוא מדקאמר זה. מכלל דקאי בגוה עסקינן. בית השלחין למה ליה למימר. דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא. משמע דלישנא יתירא דבית השלחין דייק. אבל הרי"ף העתיק בית השלחין זו למה לי. וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מה' שכירות שלא אמר ליה הזה. אלא כמו שאמר ליה כמות שהיא עתה: